איך יוצרים דאבסטפ?

דאבסטפ הוא ז’אנר פופולרי של מוזיקה אלקטרונית שהתפתח כחלק מתרבות ה-“Rave” באנגליה. הוא מושפע מהרבה סגנונות המבוססים על ביטים ותפקידי בס דומיננטיים, המזיזים אוויר ברחבת המועדון ואת לחץ הדם של השכנים. הדאבסטפ חוגג במועדונים כבר מסוף שנות התשעים, אך ההתפתחויות הטכנולוגיות והנגישות המוגברת של ציוד הפקה הביאו לפריחה מחודשת שלו בעשור הקודם כאשר מפיקים צעירים וחדשניים (כמו Skrillex למשל) עיצבו מחדש את הז’אנר, קבעו סטנדרטים חדשים להפקת הדאבסטפ על תתי הז’אנרים שלו והביאו את המוזיקה ממועדונים מחתרתיים ובלוגים נישתיים לתחנות הרדיו ולהכרה מסחרית בינלאומית.

בהאזנה לקטעי דאבסטפ נשמע שהכל מאד – אבל מאד – מתוחכם, ונדרש ניסיון וידע רב בהפקה מיקס ומאסטרינג, שהינם חלק לא מבוטל מיצירת הסגנון הזה. אם הז’אנר הייחודי הזה מעניין אתכם הגעתם למקום הנכון. במדריך זה ננסה לפשט את התהליכים ונציע 10 טיפים שיעזרו לכם להתחיל ליצור דאבסטפ היום.

1. להקשיב להפקות שאתם אוהבים

בצעו האזנה טכנית עמוקה. משמע, נסו להבין את מבנה הקטע (Arrangement). כשאתם מאזינים לטראק שאתם אוהבים, נסו להבין מהו תפקידו של כל כלי, עוצמתו ומיקומו במיקס מבחינת תדרים וצידוד.

אם ניקח לדוגמא את תוף ה-Kick, נגלה שברוב הקטעים הוא מאד דומיננטי, פועל כבסיס ל-Side Chain של תפקידים אחרים (עוד על זה בהמשך) ובדרך לא מצודד ימינה או שמאלה אלא מגיע ממרכז המיקס. על פי רוב הוא יהיה בנוי ממספר שכבות של דגימות מוקלטות מתופים או צלילים מסונתזים כדי להישמע מלא ולגעת בכל קבוצות התדרים הרלוונטיות. באותה צורה, נסו לעבור עברו על כל שאר התפקידים בקטע: Lead, ליין ה-Bass, פדים, אפקטים וכיוצא בזאת, ולנתח את האופי שלהם.

ניתן למשימת ההאזנה גם כלים ויזואליים כמו Spectrum Analyzer המאפשר “לראות” את הסאונד על ציר זמן, עם ייצוג גרפי של העוצמה והתדרים הפעילים.

2. תופים – שכבות עושות את ההבדל

הקצב השבור המאפיין את הדאבסטפ מאפשר לתפקידי התופים לזרוח. במוסיקה אלקטרונית ובדאבסטפ בפרט, חשיבות המיקס ועבודת הדינמיקה של התפקידים עצמם וביניהם גבוהה מאד.

ליצירת צליל תופים משובח ש-“חותך” את המיקס משתמשים בדרך כלל בטכניקה שנקראת Layering. על פי שיטה זו מתייחסים לכל אלמנט של התופים (או כל תפקיד אחר לפי שיקולי ההפקה) כתערובת של מספר צלילים המנוגנים באותו הזמן ויוצרים ביחד כלי עם נוכחות גדולה מבחינת תדרים ודינמיקה. ביצירת תוף בייס דראם (Kick) למשל נשתמש בדרך כלל בשלוש שכבות. הראשונה: תדרי סאב שיזיזו את האוויר ויעניקו לצליל גודל ומשקל. השכבה השנייה תשים דגש על אופי הצליל הן מבחינת הגוון שלו (Timbre) והן מבחינת הגובה (Pitch). השכבה השלישית של הצליל תדגיש את תחום התדרים שנהוג לכנות “”Beater, או הנקישה שנוצרת ממגע המקל בעור התוף שאופיינית לתוף הבייס דראם. שכבה זו בדרך כלל תהיה זו שתחתוך דרך המיקס בבירור ותסמן לאוזן את נקודת השיא ((Transient של ה-Kick.

כל כלי במערכת התופים בנוי משכבות המדמות את התנהגות התוף, הנקישה ותגובת עור התוף לנקישה לפי חוקי הפיזיקה – אך אין צורך להרגיש כבולים, ביצירת שכבות אין חוקים. הכל לפי טעם ושיקולים הקשורים במיכלול תפקידי ההפקה.

3. סאב – להרעיד את הקירות ולהזיז אוויר

אל קבוצת ה-Sub-bass בדרך כלל נהוג לשייך כל תדר מתחת ל-60Hz. מדובר בקבוצה של תדרים עמוקים ואינטנסיביים שחלקם נמוכים כל כך עד שאיננו מסוגלים לשמוע אותם באוזן בלתי מזויינת אלא רק להרגיש אותם מרעידים את גופינו. סגנון הדאבסטפ הוא חדר כושר לסאב וופרים, הרמקולים שאחראיים על נגינת התדרים הללו. זאת משום שתפקידי הבס ותוף ה-Kick מהווים את הבסיס לקטעי הדאבסטפ מבחינת האווירה, הדינמיקה והמבנה.

כדי לתת לתדרים הנמוכים את מקומם המכובד במיקס, בדרך כלל מתחלקת העבודה על תפקיד הבס לשני ערוצים נפרדים: אחד עבור תדרי ה-Sub-bass ואחד עבור תדרי הבס הרגילים, ומתבצעת הפרדת תדרים ביניהם. לדוגמא, בערוץ אחד ניתן ליצור ב-Serum או Massive (שני תוספי VST של סינתיסייזרים המומלצים מאוד להפקה בסגנון הזה) תפקיד בס שחורך את הרמקולים באזור ה-Low-Mid Range. בערוץ השני ננגן את התפקיד שוב בצליל אחר שאין בו את התדרים ששימשו בתפקיד הבס המקורי ונתרכז רק בתדרים הנמוכים מאד, אלו שיוצרים את ה-“Oomph” שמזיז את האוויר ברחבת המועדון ובתאי מטען של מכוניות עם מערכת הגברה מושקעת.

חשוב לציין ששימוש בטכניקה הזו דורש תרגול, התנסות והאזנה טכנית למוזיקה באמצעי הגברה שונים כדי להבין האם הפרדת התדרים בין הבס לסאב מדויקת וגם איך היא יושבת עם הKick-, מה שמביא אותנו לנושא מרכזי נוסף בהפקת דאבסטפ.

4. Side Chain – אפקט הפימפום

עכשיו כשהבס שלנו נשמע כמו שצריך והסאב עובד מצויין אפשר לטפל ב-“התנגשות” בין תדרי הבס וה-Kick. שני התפקידים האלו יושבים סביב אותו תחום תדרים ולעיתים קרובות נשמעים באותו הזמן. אם לא מתקבת הפרדה שלהם מבחינת תחומי תדרים ואיזון נכון של העוצמה הם עשויים לבטל את האיכויות אחד של השני ושניהם עלולים להישמע מעוותים ולעתים אף להיאבד לחלוטין במיקס.

אחת הטכניקות הנפוצות להפרדה בין ה-Kick לבס (או כל אלמנט אחר במיקס) היא שימוש בקומפרסור בתצורת Side Chain. ה-Side Chain היא פונקצייה שקיימת על מרבית הקומפרסורים, והיא מאפשרת קביעה של התנהגות האפקט על פי ערוץ אחר. במקרה שלנו, הפעלה של קומפרסור על תפקיד הסאב של הבס והגדרה של ה-Side Chain שלו כך שיאזין לערוץ ה-Kick. באופן הזה, הקומפרסור יחליש את הבס בכל פעם שישמע Kick בעוצמה שנקבעה ולאחר שעוצמת ה-Kick תרד חזרה בסוף המכה, יחזור הבס לעוצמתו המקורית.

5. מודולציות LFO  – הנשק ה(לא)סודי של הדאבסטפ

יש אסכולה הטוענת שאם יש דבר אחד בדאבסטפ החשוב יותר מתפקידי התופים והבס, זה שימוש עשיר ויצירתי ב-LFO.

מה זה LFO? ראשי התיבות של Low Frequency Oscillator. כמעט כל סינתיסייזר, אנלוגי או דיגיטלי, עושה שימוש ברכיב בשם אוסילטור (Oscillator) על מנת לייצר צליל. ה-LFO גם הוא סוג של אוסילטור, אך במקרה שלו התדרים שהוא מייצר נמוכים במיוחד. כל כך נמוכים, שהאוזן האנושית לא מסוגלת לשמוע את רובם.

אם למדתם דבר או שניים על גלי קול, אתם ודאי יודעים שגובה הצליל (Pitch) נקבע על פי כמות העליות והמורדות שהגל מבצע בשניה. הגלים שמייצר ה-LFO אמנם כל כך נמוכים שאיננו מסוגלים לשמוע אותם, אך המהירות האיטית שלהם עושה אותם מעולים לשימוש עבור “אוטומציה” של מרכיבים שונים בממשק הסינתיסייזר – למשל ליצירת אפקט “Vibrato” שמוריד ומעלה את גובה הצליל של הכלי או את נקודת ה-“Cutoff” של הפילטר, לפי BPM קבוע או באופן חופשי.

בדאבסטפ, נשמע לעתים קרובות את השפעות השימוש במדולציות LFO בתפקידי באס מורכבים וקצביים הידועים גם בשם “Wobble” שנובעים משימוש ב-LFO על מנת לייצר תנועה של פרמטר ה-Cutoff  של הפילטר. אין חוקים בהפעלת מודולציות שונות על הצליל. כל מה שנשמע טוב לאוזן ומשרת את הטראק – הרי זה משובח.

6. שימוש בשיטות סינתזה מתקדמות – בדגש על סינתזת FM

לכל אחת משיטות הסינתזה אופי משלה המאפיין את הצלילים שניתן ליצור באמצעותה. השימוש בשיטות השונות מאפשר למפיק ליצור סאונדים ייחודיים באופן שיוצר הבדלה בין התפקידים השונים במיקס וכמובן יגרום לטראק להשמע מיוחד ולמשוך תשומת לב של DJs, לייבלים והמאזינים.

אנחנו ממליצים לתת דגש על שימוש בסינטזת FM, המאפשרת יצירת צלילים א-טונאליים. מצלילים מתכתיים וקרים אפופי מודולציות (יכולים להישמע כמו מקדחה הקודחת בקיר ממ”ד מפלדה), אפקטים לדרופים וברייקים ועד קלידים רכים ונעימים כמו פסנתר חשמלי.

לא נכנס לעובי הקורה של יסודות סינתזת ה-FM במאמר זה אך כן נבהיר שהסטיגמה על היותה קשה להבנה היא לא מבוססת ואיננה עדכנית לימינו. הקושי מיוחס לשימוש בסינטיסייזרים מסדרת DX של חברת Yamaha שהובילו את תחום ה-FM בתחילת שנות השמונים של המאה שעברה.

כיום ניתן למצוא בשוק כלים וירטואליים וחומרה מבוססת FM מחברות כמו Native Instruments ו-Arturia ואפילו סינתיסייזר חינמי יוצא דופן באיכותו בשם Dexed המדמה את דגם ה-DX7 המפורסם של Yamaha. על מרבית הכלים הוירטואליים והחומרה מבוססת ה-FM בימינו תמצאו ממשק משתמש נהיר ופשוט שניתן ללמוד בזמן קצר, תהליך שמוביל לעתים קרובות להתנסויות יצירתיות כמו גם תפקידים ואפקטים מפתיעים ליצירת טראק דאבסטפ איכותי.

7. פתיחה מרשימה – INTRO מהחלל

עד עכשיו נגענו בכל הקשור לסאונד וההפקה המאפיינים את הסגנון. אך עבור מוזיקת דאבסטפ, מבנה הטראק הוא גורם מכריע. הקדמה (Intro) משובחת תעניק לטראק יתרונות ברחבה ובהתנהלות של שליחת Demo לתקליטנים ולייבלים.

ברחבה, פתיחה מושקעת תיצור ציפייה גבוהה יותר להמשך הטראק וכמובן ל-Drop עצמו. מבחינה יצירתית, הפתיחה יכולה להיות ככל העולה בדמיונך, מאפקטים, הקלטות שטח של מקומות עם רעש מעניין, או בקיצור, הכל מהכל אך רק בתנאי שהם תורמים להמשך הקטע והזרימה ל-Drop.

בהאזנה המהירה של בעלי לייבלים, בלוגרים ותקליטנים, פתיחה מקורית ואיכותית מהווה סוג של כרטיס ביקור שיגרום להם לשים לב לקטע שלך, להמשיך להאזין לו ואולי אף לשחרר או להשמיע אותו דרכם.

8. לא לשעמם את הרחבה

דאבסטפ הוא ז’אנר של מוסיקת ה-EDM (או Electronic Dance Music) שכשמה כן היא, נועדה לריקודים. בנושא זה, נציע כמה נקודות למחשבה שיעזרו לכם לשמור על המתח ברחבה. נתחיל עם עניין המקצב ומורכבות הביט ולאחר מכן נדבר על ה-Drop.

ביטים פשוטים, מונוטוניים וחזרתיים נוטים לשעמם את הקהל מהר, וכאשר משעמם ברחבת המועדון – היא מתרוקנת. אם הקטע שלכם יצר רגע כזה במסיבה, כנראה שה-DJ לא ישמיע טראקים שלכם שוב.

בדרך כלל הביט בקטעי דאבסטפ הוא די בסיסי, תוף Kick בפעימה הראשונה ו-Snare בפעימה השלישית. לכן מאד מומלצת הוספה של כלי הקשה, מצילות וכל רעש אחר עם אופי קצבי על ה-One של התיבה או ב-Off-beat כמו גם תוספת של Swing לנגינה ב-Off-beat בצורה פוליריתמית, כאשר לכל אלמנט במקצב תבנית שונה באופן שמתחב לכדי מקצב מעניין יותר. כל דבר שיגרום לקצב התופים “לנשום” ולהזיז את הרחבה.

ה-Drop, השיא של הקטע, חלון הראווה של יכולות ההפקה שלך וכמובן האפקט ברחבה. למען הסר ספק, עצלנות ועיגול פינות בהפקת ה-Drop או שימוש ב-Drop אחד לכל אורך הטראק הם מתכון מצוין למספר האזנות נמוך ובעיקר לחשיפה מועטה עד לא קיימת לטראק שלך.

שימוש עשיר וחכם באפקטים (בעיקר Delay ו-Distortion) בצורות לא מקובלות ולפעמים מוגזמות ייצור לעיתים ניצוץ מיוחד, כמו טוויסט בעלילה שישדרג את ההפקה לכיוונים חדשים ומעניינים יותר.

9. אפקטים בגישה אחרת או איך לסיים את הטראק

לרוב, יצירת קטעי דאבסטפ מתבססת על כלי נגינה וירטואלים מרובי יכולות וצורכת כוח רב מה-CPU ושאר משאבי מחשב (במיוחד בעבודה עם ספריות סאמפלים או סינטים “כבדים”). העול הכבר הזה לעתים קרובות מאט את המחשב ומפריע לזרימת העבודה. מעבר לכך, העושר והנגישות של כלי נגינה וירטואליים יוצר לעיתים מצב בו “שריר” ההחלטות מתנוון, כמויות של ערוצי MIDI וכלים וירטואליים מצטברים בפרוייקט והעבודה על הקטע לא מסתיימת. לבסוף הטראק נשאר על הכונן, לפעמים כי פשוט נמאס ממנו.

כדי להמנע משני המצבים הללו, נמליץ לייצא לערוצים נפרדים בתוך הפרויקט את תפקידי ה-MIDI והכלים הוירטואלים לקבצי WAV עבורם אפשרויות העריכה מוגבלות יותר. צעד זה מקדם לשחרור הטראק ובעיקר מאמן את שריר קבלת ההחלטות בהפקות מוסיקליות עתידיות.

10. מיקס ומאסטרינג – DIY, מבוסס אלגוריתם או אנשי מקצוע

הסברים מעמיקים על ביצוע של תהליכים אלו הנם מעבר להיקף של מדריך זה. עם זאת חשוב לנו להדגיש שעוד בטרם מתחיל המיקס, ככל שהערוצים יהיו מאוזנים יותר בעוצמתם, נטולי “התנגשויות” תדרים ובעלי מבנה “שעובד” מבחינה עיבודית, כך הם יקלו על התהליך ויביאו לתוצאה ברמה גבוהה יותר.

יכולות המחשוב הזמינות לנו כיום מאפשרות לכל יוצר לבצע את כל התהליכים הללו באולפן הביתי. אך עבור עבודות מיקס ומאסטר מוצלחות נדרש ידע בסיסי, ניסיון ועדיפות לחדר מטופל אקוסטית.

במידה והחלטתם לא לבצע את המיקס והמאסטרינג בשיטת “עשה זאת בעצמיך”, ניתן כיום לבצע אותם באמצעות אלגוריתם. את הקטע המוכן יש להעלות לשרתי החברה המספרת את השירות, שם הוא מעובד על פי אלגוריתם מיוחד שפותח על ידה ומיוצא חזרה כקובץ בפורמט לבחירתכם עם עוצמות מאוזנות על פי תקני המדיה וספקי התוכן. העלויות אינן גבוהות ולעיתים קרובות מתקבלות תוצאות טובות מאוד – הנשענות כמובן על איכות ההפקה של הקטע על ערוציו.

עבודה עם אנשי מקצוע בתחומים אלו, במיוחד אלה העוסקים בדאבסטפ, תצריך בדרך כלל השקעה כספית לא מבוטלת. התוצאות, לעומת זאת, לרוב תהיינה באיכות גבוהה מאוד. כיוצרים אתם תרוויחו את האפשרות לבקש תיקונים שונים במהלך העבודה על הקטע שלכם ובנוסף, התקשורת עם אנשי מקצוע אלו עשויה להניב תובנות וטיפים שיסייעו לכם בהמשך הדרך.

שורה תחתונה

לסיכום, אין חוקים! ניסוי וטעייה תמיד יביאו תוצאות מורכבות ומעניינות יותר. אל תתביישו להיות מקוריים. תמיד נסו לבדל את הקטע שלכם כך שימשוך תשומת לב ברחבה כמו גם בהאזנה דרך אוזניות. הכי חשוב, תהיו מנומסים לשכנים שלכם ותיהנו מהדרך.

כתוב/כתבי תגובה