The Final Stage – סקירה של אלבום אהוב

היי לכולם, כאן בר. היום החלטתי להביא לכם את אחד האלבומים היותר אהובים עליי בעולם המטאל: The Stage של להקת Avenged Sevenfold. בתור מעריץ מושבע שלהם כבר יותר מ-8 שנים, החלטתי שהפעם הגיע תורי להביע עליהם דעה.

קצת על הלהקה

אוונג’ד סוונפולד (או בקיצור A7X) היא להקת הבי מטאל אשר נוסדה בשנת 1999, בהנטינגטון ביץ’ שבקליפורניה. הלהקה מונה 5 חברים: זמר (M.Shadows), צמד גיטריסטים רצחני, (Zacky V ו-Synyster), בסיסט (Johnny Christ) ומתופף מעולם אחר (Brooks Wackerman).

נכון להיום, ללהקה קיימים 8 אלבומים שונים ופרסים רבים, ביניהם: להקת המטאל הטובה ביותר, אלבום השנה (מספר פעמים!) בסיס המעריצים הכי מפותח ועוד רבים.

אז שנדבר על האלבום?

נועז, חדשני ובקצרה עולם ומלואו. אלבום המופת הזה שנמצא גם כאן, יצא ב-28 באוקטובר בשנת 2016 ודורג במהרה כאלבום המטאל הרביעי הטוב ביותר במסגרת המגזין Billboard 200. בנוסף להיותו ארוך בטירוף, נכלל בו אף השיר הארוך ביותר בתולדות הלהקה (Exist) באורך 15 דקות ו-41 שניות.
עובדה מעניינת נוספת היא שזמן הריצה של האלבום הוא 73 דקות ו-42 שניות, מה שהופך אותו לארוך יותר מ-City Of Evil בדקה אחת בלבד!

אז מה עוד אפשר לומר על היצירה המדהימה זו?

בואו נתחיל מהמתופף החדש
Brooks Wackerman. ברוקס, התוספת החדשה ללהקה בשנת 2014, שהתגלה רק בשנת 2015 לאחר עזיבתו של המתופף הקודם, Arin Ilejay, וזהו פרט חשוב מאוד. למה זה חשוב? מפני שבזמן האחרון להקות מטאל רבות נקלעות למצב בו המתופף מתחלף, וכתוצאה מכך סגנון ההלחנה שלהם מוקצן ברמה מטורפת. אני יכול להעיד באופן אישי כי כל (ואני מדגיש) כל להקות המטאל האהובות עליי אשר החליפו מתופף לאחרונה, הפציצו באלבום החדש בלי הרף.

הנה כמה דוגמאות למתופפים שעשו “הפיכה”
Slipknot – The Gray Chapter/We Are Not Your Kind
Trivium – The Sin And The Sentence
והמלכים: (!!!)
Korn – The Serenity Of Suffering.

לכן, אפשר להגיד שהחלפת המתופף מביאה למעין “מהפך” בסגנון הנגינה ופנייה לז’אנר שפחות היה מזוהה עד כה עם הלהקה, Progressive Metal.

אז The Stage – מה מיוחד בו?

קודם הכל, האלבום הוא אלבום קונספט, כלומר אלבום העוסק כולו בנושא מסויים, לרוב היסטורי או פוליטי, כך שקיים קשר מסויים בין השירים השונים. במקרה זה, האלבום כולו עוסק בבינה מלאכותית ובהרס עצמי של החברה האנושית, כאשר לכל שיר באלבום קיימת התחייסות לנושא מדעי אחר, כגון: לוחמה גרעינית (Sunny Disposition), חקר החלל (Fermi Paradox),

הדמיית היפנוזה (Simulation) וכמו בכל דבר בחיים לצערי, התנגשות בין המדע לדת
(God Damn, Angels). לדברי הזמר, האלבום מבוסס לירקלית על כתביהם של קרל סייגן ואילון מאסק.

בואו רגע לתכלס…

מבחינת לחן, אין מילים. כבר השניות הראשונות של הטראק הראשון (The Stage) מלאות טירוף שלכל מטאליסט יהיה קשה מאוד להכיל ואווירה אנרגטית וקצבית המכניסה את המאזין ישירות אל תוך האלבום. מנגינה טכנית ומפורטת של צמד הגיטריסטים המכילה Tapping ועד למקצב תיפוף רצחני של ברוקס באמצעות דאבל בס מטורף ופילים אינטנסיביים. משם ממשיכים לריף פשוט אך קצבי המלווה את הזמר ומסתכם במלודיקה הידועה של הגיטריסט הראשי.

לפתע, השיר נחתך לליווי אקורדי פשוט על גיטרה אקוסטית המבוצע ע”י גיטריסט הליווי (Zacky V) עליו Synyster לא חס כלל ופוצח בסולו גיטרה מדהים לכל הדעות. לאחר מכן, השיר חוזר למבנה אשר יחזור עליו מספר פעמים לאורך האלבום, יחד עם Blast Beat בסיסי לצד ליווי אקורדי בארה במשקל שמיניות וכמובן סולו Sweeping קלאסי כמו תמיד. השיר מסתיים בקטע אקוסטי קצר המהווה דוגמה מושלמת לשיתוף הפעולה וההרמוניה בין צמד הגיטריסטים לאורך השנים (דומה במקצת לסיום השיר Sidewinder מתוך City Of Evil אשר הוזכר קודם לכן).

את מבנה השיר הנ”ל ניתן להשליך ישירות על מבנה האלבום. ניתן למצוא בו מגוון רחב של מנגינות ומקצבים, כאשר הלהקה מובילה את המאזין לעיתים למקומות נעימים לאוזן ומהווים אף בלדות מרגשות, ולעיתים למקומות יותר אגרסיביים אשר נועדו להניע את המאזין להתחבר אל רגשות הכעס ובמילים פשוטות “להוציא” אנרגיה. כדאי לציין כי גם באלבום זה, מנהג הלהקה לשלב כלים אורקסטרליים מתחבר היטב עם סגנון היצירה ומשמש כרובד עמוק יותר של גרעין היצירה תוך שילוב מרתק בין עולמו העגום של המטאל לבין הפשטות והרכות העוטפים את המוזיקה הקלאסית.

לסיכום, עד כמה זה פסיכי?

תכלס, אי-אפשר שלא להתלהב מהאלבום הזה. כרגיל, ברגע ששומעים אוונג’ד, לא רק מזהים את הלהקה מיד אלא גם נתקעים עם השירים שלהם בראש. סגנון הנגינה של הלהקה מוכח כממכר וחדשני כבר שנים רבות ואני יכול להגיד באופן חד-משמעי כי השינוי באלבום זה צריך להישמר. נשאר לי רק להודות לחברי הלהקה על רמת היצירתיות ולמתופף החדש שנטמע בלהקה כמו כפפה ליד

דירוג פסיכיות: 10/10!!!

כתוב/כתבי תגובה